בפעם הראשונה שנפגשנו עם דבורה לתכנן את הבית היא ביקשה מאיתנו שנאמר את כל החלומות שלנו, שנעיז לחלום בלי להתחשב בעלות כספית ( הפתרונות יגיעו..) ואכן העלינו רשימה ארוכה של חלומות, עכשוויים וישנים, מציאותיים ודמיוניים. בפגישה שלאחר מכן דבורה שרטטה תכנית שנראתה כמו התגשמות כל החלומות שלנו. מיד התאהבנו בו והרגשנו שהוא שלנו, כמו בפעם הראשונה שרואים תינוק ומזהים שנאהב אותו לעד. התוצאה הסופית דומה מאד לאותה תכנית ראשונית שנעשתה. אלי נכנס לעבודה איתנו בשלב שלאחר השרטוט הראשוני, והביא לבית את החזון האקולוגי – בית נושם ומבודד שמתקיימת בו מערכת קירור וחימום פאסיבית שאינה תלויה במזגנים אלא בשימוש נכון בחוקי הטבע וכיווני אוויר. בכלל כל תהליך התכנון היה כמו ללדת בית – "בשלב ההריון" הייתה התאהבות, התרגשות בלתי פוסקת מתכנון שמגיע עד לפרטים הקטנים ולצד זה היו גם לילות בלי שינה, דאגות ופחדים. אך בסוף נולד לו בית שאני מרגישה שהוא בדיוק מתאים לנו. דבורה דרבנה אותנו להעיז ולהיות יצירתיים ולתת את החותם האישי שלנו בבית כך מצאתי את עצמי בחודש שביעי עושה פסיפס בבית וברק בונה תקרות גבס ופרגולה. היינו שותפים פעילים בתהליך הבנייה ובסוף נולד לו בית שאני מרגישה שהוא בדיוק מתאים לנו. דבורה ואלי היו מעורבים בפרויקט גם בתהליך התכנון וגם בתהליך הביצוע והיו שותפים לאורך כל הדרך. זה המקום להודות לכם על הליווי והתמיכה בהולדת ביתנו שהוא יצירת אומנות בעבודת יד.

ברגע שהתיישבתי לכתוב המלצה ל"דבורה אדריכלות ירוקה" – בפינת האוכל הדרומית שטופת שמש החורף שלנו, שמחליפה את חדר העבודה שלי שבקרירותו וצפוניותו מתאים יותר לקיץ – דפקו שתי נשים על חלון הבית ושאלו "אם אפשר להיכנס לראות את הבית". הבית שלנו, פרי עבודתם של דבורה ואלי נמצא בשולי קיבוץ. הייחודיות, המקוריות והצבעים מושכים הרבה תשומת לב והוא הפך להיות מעין מקום לעלייה לרגל. בהתחלה מגיעות התגובות הקבועות: "הגדלתם רק בשלושים מ"ר? נראה הרבה יותר…" "נראה כאילו אתם גרים פה מזמן, כאילו זה תמיד היה הבית שלכם…" "איך הצלחתם להכניס שלוש מקלחות?" "איך הצלחתם להכניס ארבעה חדרים?" אבל אז, מגיעות תגובות שונות ומגוונות: "זה מזכיר לי את הבית של ההורים שלי במרקש" "זה בדיוק כמו הבתים שבאתי מהם בקולומביה" "הבית הזה ממש מחזיר אותי לירושלים" "הפינות העגולות, והצבעים, כמו הבתים במקסיקו". ומהר מאוד מגיעים הסיפורים על שטיח מיוחד שיש לזו מפה, ועל תמונה עתיקה שיש לזה משם ועל ויטראז'ים וקערות וספרים וחוויות מיוחדות שאנשים שומרים עליהם או מתגעגעים אליהם. ואני מחייכת, ויודעת שכל אחד שנכנס אלינו הביתה חוזר אל הבית שהוא מתגעגע אליו, אל הבית ששמע עליו מסבתא, הבית שהוא השאיר בארץ אחרת, אל הבית שהכי מזכיר לו את עצמו, במקום הכי אהוב שלו. כי זה הבית שבנינו יחד עם דבורה ואלי. הבית שהתגעגענו אליו כל החיים.

הי דבורה אנחנו חיים חודשיים בבית שתכננת לנו ואיתנו ורק עכשיו אני מתחיל להבין את מקוריות המחשבה, ההברקות הקטנות והגדולות והפשטות הגאונית שבתכנון שלך. את רוב הדברים לא ראיתי מהתכניות, אבל כשאני חי בתוך הבית אני חש ביום יום איך הבית "עובד" בעצמו בשבילנו, איך המבנה עצמו "חי" את החיים שלנו איתנו, משרת את בני הבית והאורחים בצורתו, בפונקציונאליות שלו. לפעמים אני מוצא את עצמי מסתכל מהמטבח לכיוון הסלון ופשוט נהנה מהמבט, ממה שנגלה לעין תוך כדי שאני מבשל. או לראות את שירה, עינבר ואיתמר יושבים על מדרגות שאת תכננת והתעקשת שאני אבנה ומתמוגג מהמראה. ואני זוכר שדיברת על הדברים האלה בשלב התכנון, אבל מודה שאז לא ממש הצלחתי לדמיין אותם. אני מאוד שמח שבחרנו לעבוד איתך, ומודה לך מאוד על הבית שאת תכננת ואנחנו חיים בו. הבית שלנו, פרי עבודתם של דבורה ואלי נמצא בשולי קיבוץ. הייחודיות, המקוריות והצבעים מושכים הרבה תשומת לב והוא הפך להיות מעין מקום לעלייה לרגל. בהתחלה מגיעות התגובות הקבועות: "הגדלתם רק בשלושים מ"ר? נראה הרבה יותר…" "נראה כאילו אתם גרים פה מזמן, כאילו זה תמיד היה הבית שלכם…" "איך הצלחתם להכניס שלוש מקלחות?" "איך הצלחתם להכניס ארבעה חדרים?" אבל אז, מגיעות תגובות שונות ומגוונות: "זה מזכיר לי את הבית של ההורים שלי במרקש" "זה בדיוק כמו הבתים שבאתי מהם בקולומביה" "הבית הזה ממש מחזיר אותי לירושלים" "הפינות העגולות, והצבעים, כמו הבתים במקסיקו". ומהר מאוד מגיעים הסיפורים על שטיח מיוחד שיש לזו מפה, ועל תמונה עתיקה שיש לזה משם ועל ויטראז'ים וקערות וספרים וחוויות מיוחדות שאנשים שומרים עליהם או מתגעגעים אליהם. ואני מחייכת, ויודעת שכל אחד שנכנס אלינו הביתה חוזר אל הבית שהוא מתגעגע אליו, אל הבית ששמע עליו מסבתא, הבית שהוא השאיר בארץ אחרת, אל הבית שהכי מזכיר לו את עצמו, במקום הכי אהוב שלו. כי זה הבית שבנינו יחד עם דבורה ואלי. הבית שהתגעגענו אליו כל החיים.

אחד הדברים החשובים והמיוחדים בעבודה עם דבורה, היא הצורה בה דבורה ראתה אותנו כבני אדם, להבין בדיוק הצרכים שלנו בבית, ההרגלים שלנו ולהתאים את הבית בדיוק אלינו. היא עזרה לנו לחלום את הרצונות שלנו בתוך תכנון הבית. יש לדבורה יכולת יוצאת דופו ליצור חללים הרמוניים וחמימים, היוצרים תחושת בית עוד לפני שמרהטים אותו. היא מצליחה להכניס רכות ונשיות למבנה, שבפגישות עם אדרכלים נוספים לא מצאתי. אני בתודה גדולה כל יום על הבית המקסים שיצרת עבורינו, בתודה, דגנית.

בית לכאורה הוא רק בית ותכנון הוא רק תכנון אבל לפעמים גם קורה שבית משנה את החיים .. 🍓 נכנסנו לתהליך עם הרבה חששות ופחדים של יציאה מהתקציב , איבוד שליטה על התוצאה הסופית ומתחים במערכת הזוגית המשפחתית והיחסים עם העולם בכלל... הרבה מהפחדים האלה אמנם התממשו ... 😂 אבל! וזה אבל גדול , צלחנו את התהליך הארוך והמתיש ויצאנו ממנו בסופו של דבר מאוד מאוד מרוצים, לא מרוששים, עם בית יפהפה, נהדר ומעצים, מלא יופי בכל עבר, עם המון פינות משובבות נפש שנותנות הרבה מקום לשמחה להיכנס, עם זוגיות ששרדה את הקשיים ואף התעצמה, ועם חיזוק של כל הקשרים המשפחתיים והחברתיים .. התהליך הצליח הרבה מאוד בזכות דבורה האדריכלית, (וגם, גילוי נאות, אמא שלי בכבודה ובעצמה) שאפשרה לפחדים שלנו להתבטא אבל לא נבהלה מהם וליוותה את ההבשלה וההבנות שקרו לאורך הדרך בסבלנות ובחיוך.. ועם לא מעט הומור (גם כשלי כבר לא נשאר כלום ממנו...) תודה על ראיית הנולד כבר מהרגע הראשון, אינסוף יצירתיות ושפע של פתרונות מקוריים ומוצלחים שאפשרו הגשמה של כל החלומות שהיו לנו לגבי הבית הזה וגם כמה חלומות של אחרים .. 😅 על היצמדות לחזון המקורי מצד אחד יחד עם גמישות שבאה עם הזמן ועם ההבנה שפשרה היא לפעמים הבחירה הנכונה , תודה על הנכונות והיכולת לתמוך יחד עם היכולת לקחת מרחק כשצריך רגע של נשימה לבד... תודה על ההתעקשות לעבוד עם חומרים אמיתיים ולא עם התחליפים שנראים ומרגישים כמעט אותו דבר (אבל רק כמעט..) ובעיקר תודה על כך שהצלחנו ללכת יחד את הדרך הזאת עד סופה, ולהצליח לשמור על קשר קרוב ונעים שעוד יותר התחזק והתרחב 💛 הרגשנו מאוד עטופים לאורך התהליך, עם צוות ניהול פרויקט שעבד לרוב בצורה מאוד יעילה וטובה ( ותודה ענקית לאמיר תלמי ואוסמה המפקחים שעשו עבודה מצויינת לאורך כל הדרך ובעיקר בשלבי הסיום הקריטיים ולאדריכל שימי בן עטר שהיה שותף לתכנון ,אחראי על תכניות העבודה ועל קידום ההיתרים במסדרונות הוועדה ותמך לאורך כל הדרך..) כיף להיכנס לבית שהקירות שבו עוטפים אותך באהבה, שיש בו חמימות שנובעת הן מהחומר והן מהרוח ששורה בו ושזורק את כל מי שנכנס אליו לארץ ולאוירה אחרת ( ואו זה כמו סיני פה.. או מרוקו או אולי יוון , זה כמו בית בכליל.. זה מרגיש מדברי .. רק חסר פה הים וזה מושלם.. מקצת מהתגובות...) אני מאחלת לכל מי שנכנס לתהליך של בניית הבית לסיים אותו בתחושת סיפוק ורווחה כפי שיצאנו ממנו בבית הזה, ומודה לכל מי שלקח בו חלק. באהבה , יעל 💐

דבורה היא מסוג האדריכליות שכבר לא קיימות בשוק הן בזכות הניסיון הרב שלה והן בזכות החיבור שלה לטבע ולסביבה וכמובן האסטטיות המופלאה שלה ביצירת מרחבים היא יצרה עבורנו בית שמצד אחד עוטף , חם , מרווח על אף הגודל המצומצם של המטרים בו. בית שהחוץ והירוק הם חלק בלתי נפרד ממנו, ביכולת מדהימה היא ממש הכניסה את הטבע שעוטף את ביתנו לתוכו. דבורה יצרה עבורנו מרחב חיים נעים , נח ומרגיע. לאורך כל הדרך , היא הציעה רעיונות וכיוונים , שאת אלו שויתרנו עליהם , אני עדיין היום קצת מצטערת, כי הם היו מאוד מדוייקים, ורק בדיעבד הבנתי את הכוונה. היא אדריכלית שמשלבת בצורה מושלמת -פרטיקה, הסטטיקה ואקולוגיה (גם לבית וגם נוכחות הבית בסביבה שלו)