מעבר לזה שאני פריפריאלית, החזקתי בסטודיו בתל אביב במשך 20 שנה, 1995-2015. גם בתל אביב חייתי בפריפריה- בהתחלה בנווה צדק, אח”כ ביפו. הגעתי לנו”צ ב-1995 כשעוד הייתה מאוכלסת במכורים לסמים ,הרבה עוני והרבה כלבים. המגדל היחיד היה כלבו שלום, היו גם מגדלי פנורמה ומלון אינטרקונטיננטל, אבל הם היו ננסים יחסית למתרחש כיום. כשהתחילו כרישי הנדל”ן לרחרח בנווה צדק, הבנתי שהגיעה העת לנוע. ב2008 עברתי ליפו.
שם הוטרדתי שנים ע”י בעלים של חברת נדל”ן .הוא ניסה לגרש אותי. בכלל, לגור בתוך תהליך ג’נטריפיקציה זהו תמיד סיוט לתושבים האוטנטיים של השכונה, לאלה שפשוט רוצים להמשיך לחיות בביתם הפשוט, הצנוע ובדרך כלל- עם שטח אדמה. הרעיון המקורי של ציפוף עירוני אינו הרס איכות החיים אלא שיפורה. כלומר , היכן שיש מגדל יש להשאיר הרבה קרקע פנויה לטובת תושבי המגדל ולספק את מיטב השירותים הדרושים בתוך וליד המגדל- מקומות מפגש לשכנים, גן משחקים לילדים, חדר כביסה משותף, גג משותף, איכויות של קיבוץ בתוך העיר. אבל בארץ כמו בארץ- הרעיון הוא לנצל, למקסם את הרווחים, מה זה משנה אם זה טוב לדיירים. את מי הם מעניינים. החלק העצוב הוא שיתוף פעולה של הדיירים בהונאה. הם מוכנים לוותר , העיקר שיהיו על שפת רוטשילד או כל מתחם יוקרתי אחר. חלונות סגורים, מזגנים, ואת מי מעניין כמות החמצן, הרעש, מרחב מחיה לבית. לפעמים גם המבט, הטיעון המרכזי בבחירת מגדל, גם הוא לאו דווקא מכוון לנוף מבטיח. בתחילת הסצנה עוד הייתה כוונה טובה, תכנון איכותי, התחשבות סביבתית. ככל שגובר הביקוש- הערים נהפכות לסלמס של מגדלים ומרחבי חניה.
נראה כי נכון להתייחס ביתר כבוד לתפקיד המתכנן, לא להיות משרת הפטרון- הקבלן, שעושה קופה על כולם. יש גם להקל בביורוקרטיה- לחסוך בדרישות הנוראיות מהקבלן, לתת סובסידיות למשתכן ולקבלנים עבור בניה איכותית, ירוקה. המלצה לקונה- לחשוב ולבדוק היטב לפני קניה – שתי חזיתות לפחות לדירה, כמה שטח פתוח יש לבניין, מה כיווני הרוח, מהם המפגעים האקולוגיים: רעש , זיהום אוויר, זיהום אור, רעשי תחבורה. איפה, עד כמה. מה התכניות העתידיות לסביבת השטח המתוכנן. מגדל לאו דווקא מבטיח איכות. מקום יוקרתי לאו דווקא מכתיב איכות חיים.
יש פתרונות אחרים לציפוף. דהירה לעבר ציפוף והגדלת אחוזי בניה הם בוודאי לא הפתרון. כיעור והרחבת אחוזי בניה ע”ח האיכות הם הסרטן שיהרוס את הערים שלנו, וזאת עקב בורות, יחסי הון- שלטון וחוסר תקנים לתכנון סביבתי איכותי.
אדריכל מאד יוקרתי שנשאל על בניה לגובה (הוא גר בבית נמוך כמובן) טען שאין צורך ביותר מחזית אחת. בין כה וכה אף אחד לא פותח חלונות….כמה פטרוני ועצוב. הנ”ל אחראי על רבים מהמגדלים בת”א רבתי ומה שכתבתי זהו ציטוט מראיון עמו.
