פרויקט גרילה – עידוד יצירה קהילתית עוקפת ביורוקרטיה מקומית

קבוצת חאטיירים משנים פני יישוב.

ראשית דבר: מועדון ותיקים בתמרת היה מאוכסן במשך שנים רבות בכיתת לימוד במבנה הקהילתי. פינה מאד מוזנחת, לא אסטטית, לא מזמינה, עם שימוש מינימלי. זמן רב, חיפשו הוותיקים של תמרת מקום ראוי למועדון. בשנת 2016 התפנה מבנה המרפאה בתמרת, שעד היום הוא המבנה היותר יפה במרכז היישוב. אני ציפיתי שזה יהיה המקום. לאכזבתי הגדולה – המרפאה הפכה לגן ילדים.

(מאכלס 15 ילדים במקום שמיועד ל-40). העברתי עצומה בניסיון לסכל את המהלך. נכשלתי וחטפתי הרבה אלימות מילולית מראשי הקהילה דאז. אבל ולמרות ההתנגדות, היות והרבה חברים חתמו על העצומה, נמצא לפתע, אחרי 30 שנות תמרת, מקום למועדון ותיקים.

2 כתות לימוד, במרכז הקהילתי (לעומת כיתת לימוד עלובה אחת), שמוקמו בקומה תחתונה של המרכז הקהילתי, צמודות לפטיו שמעולם לא היה בשימוש וחצר צפונית, פונה אל נוף הגליל, שאיש מעולם לא פתח אליה דלת. (למרות שהמקום שימש בית ספר כ-20 שנה)

כאדריכלית, כמי שהקימה את היישוב, וכמי שאכפת לה, ראיתי בזה הזדמנות ליצירת מ ק ו ם.

בעזרת איזי בסט,  התחלנו להזיז את הפרויקט. בתקציב מזערי עוצב הפנים שלו  ושנה אחרי פתיחתו, קיבלנו תקציב יותר משמעותי לפיתוח  המרחב החיצוני. בתוך המועדון תליתי יצירות של אומנים מקומיים וסידורי פרחים על השולחנות, שמתחלפים מדי שבוע. הפטיו הסמוך נהפך לאט לאט לפינת חמד ירוקה ופורחת, קירות ירוקים- עציצים ע”ג רשתות. השנה התווספו דק ופרגולה, מאוורר תקרה ותאורה, שולחנות וכסאות, פינה משובבת לבב.

בעקבות המהלך הזה, המועדון נהפך לאבן שואבת להמוני פעילויות, חוג ציור, ברידג’, חוג נשים, חוג גברים, מקהלה, מפגשי יום הולדת, בר מצוות, הכל בכל. האווירה במרכז הקהילתי השתנתה לגמרי. יש לב למקום, יש “פינת  חום ויופי”. לאחרונה נולד מיזם של בית קפה פעמיים בשבוע, והמרחב הקהילתי הומה אדם. לכל זה  לא היה זכר עד לפני שנתיים.

מי זוכר?

טענתי הבסיסית-  מקום יפה הוא אבן שואבת. כמו מעין נקי, נחל זורם.

במקביל, באותו הזמן, שררה הזנחה מאד רצינית בתחום הטיפול בנוף ובנוי. תמרת נמצאת בתוך יער, היער, אם לא מטפלים בו, יכול להיות מרחב מאד מוזנח. שימשתי הרבה שנים כחברה בוועדת נוף ביישוב, ולא הרגשתי שהדברים מתקדמים. תחושה שהכל עומד במקום. אמנם הצלחתי בהפסקת ריסוסים כמעט לגמרי, בהכנסת זריעת צמחי בר בשולי כבישים, אבל זה היה זניח יחסית לנדרש וחייב עמידה מתמדת על משמר הטבע.

לכן התארגנו- קבוצת השבילאים. התחלנו לעשות במקום לתת הנחיות לעושים, לגננים. הפכנו לגננים.

עכשיו אנחנו קבוצה של גוזמי עצים, מרימי נוף, מפני שבילים בתוך החורש, פורצי דרך לתוך הוואדיות, פיתוח וטיפוח. פינות שלא הייתה אליהם גישה כלל, התגלו, ובין לבין- ספסלים בעבודת יד, מדרגות עבודת יד. ללא כלים מכניים. הקבוצה מונה כ7-8 משתתפים,  בגילאים שבין 55 ל 75 , בינתיים אין מצטרפים חדשים אבל אנחנו זוכים להמון פרגון מהתושבים ולדעתי גם מקור השראה  לפעולת- המציע מבצע.

ברצונך לחולל שינוי, בוא תחולל אותו. הכול אפשרי.

הצד החיובי בסיפור- העבודה היא אינסופית. הצד השלילי בסיפור- העבודה היא אינסופית.

אני רואה שהעבודה שלנו מהווה השראה ורצון לפעולה של רבים ביישוב, ולפיכך זו יכולה להיות  דרך פעולה שמתאימה לעוד הרבה יישובים שיש בהם אוכלוסיית פנסיונרים צעירים שעוד כוחם במותנם ואולי גם צעירים אוהבי טיפוח ופיתוח. מקור ההשראה שלי היה איש קשיש , מרדכי שמו, שהיה הגנן של טבעון, עבר לגור ליד ביתו – תמי רז, בתמרת, וכל יום, לפני שנים רבות, היה מוצא חלקת יער לטפח. זה היה מחזה נפלא.

החידוש בעבודתנו- שאנחנו קבוצה, עובדים מדברים, מתווכחים, מלבנים עמדות מנוגדות.

נפגשים פעם בשבוע, בוקר יום ה’, בקיץ ב6, בחורף ב6:30,עובדים שעתיים וחצי, ואז נפגשים לקפה בפטיו של המועדון….

השפעות העבודה- הוחלף הגנן של תמרת לגנן אקטיבי ואמביציוזי, יש בינינו שיתוף פעולה מלא, ילדי הגנים רואים תושבים מבוגרים עובדים, הספורטאים למיניהם פוגשים בנו בבוקר, תושבים מארחים אותנו לביתם בסיום העבודה,

נוצרת איזושהי פואטיקה במרקם האנושי. חיבורים.

זוהי פעילות שניתנת להרחבה- פעילויות בתוך המרחבים החדשים, עבודה רב-גילאית, סיורים באתרים השונים של חברי היישוב. לאחרונה הייתה צעדה לזכר קובי רינות, והצועדים הלכו במדרגות- ואדי שרק השלמנו. כניסה ששנים היתה חסומה. היישוב תורם לנו את כל הכלים הדרושים.  מן הסתם ניתן לשלב עוד אנשים- צעירים, תלמידים, לתוך האירוע הזה. כרגע חשוב לי לספר את הסיפור ולעודד עוד קהילות לעשות את זה. אשמח להנחות יוזמות ויזמים שירצו לעשות זאת.

המטרות המשמעותיות ביותר מבחינתי-

• הרחבת הצל על כבישים ושבילים ביישוב. באופן כללי- הורדת הטמפרטורה בקיץ. לשם כך נזדקק כמובן לעזרת הגננים, אבל העבודה הזו הראתה שזה אפשרי ומשמעותי.
• יצירת יחסי נתינה וקבלה ביישוב המצוי בתוך יער ואמור לחיות בסימביוזה אתו,
• חווית טיפוח בכל מקום בו אנחנו חיים, כבסיס לתפיסת עולם אקולוגית: אני היוצר והאחראי  ליצירתו של  עולם בו אני רוצה ושמח לחיות.

להמלצות- ירון גולני, מנהל היישוב-